<h1>ספר הנייר הלכ' קדוש והבדלה</h1>
<h2>דף נג:</h2>
הגהה. בראשית רבה. א"ר שמואל מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת מפני שהיא תחילת ברייתו שנגנז האור של ששת ימי בראשית כשחטא אדם ובמוצאי שבת נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשומרו ושמח לבו ופשט ידיו לאור וברך בא"י אמ"ה בורא מאורי האש. וכשהרחיק ידיו מן האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל מן החול למה שאין להבעיר אש בשבת. ר' מנא או' כיצד אדם חייב להבדיל בכוס של יין באור האש, או' בורא מאורי האש או' המבדיל. ואם אין יין פושט ידיו ומסתכל ציפורניו, שלבנות מן הגוף, ואו' המבדיל ואם אין אור פושט ידיו לאור של כוכבים ומברך בורא מ"ה, ואם נתקדרו השמים בעבים תולש אבן מן הארץ ומברך בורא ואו' המבדיל. וכל המבדיל או שומע מן המבדיל הקב"ה קורא לו קדוש והוגלתו ומצלתו מצרת העמים שנאמ' והייתם לי קדושים. ע"כ.
<h2>דף נד.</h2>
ואין מברכין על האור עד שיאותו לאורו. ומשום הכי רגילין דפשיטי ידן בהבדלה לאבוקה למיחזי אי איכא נהורא ולהנות מיניה, דכיון דלא מברכינן בורא האש אלא בורא מאורי האש אי איכא נהורא ומשתמש לה מברך ואי לא לא מברך. אור של כבשן ושל תנור אין מברכין עליו ושל בית הכנסת שבת אין מברכין עליו אי ליכא אדם חשוב דליקרייה. ואין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על שאר מצות. אין מברכין על אור של גוים אבל מדליק ישראל מנרו של גוי ומברכין עליו. אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר. הגהה. רבותינו הצרפתים או' לפי שאור האבוקה הולך לאחריו ודומה כמלוה המלך.
ואין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים משום דאיתסר לאישתמושי, אבל בי"ט דשרי לאישתמושי ביה לא מברכינן בהבדלה דימי' טובים. דתנן אור ששבת מעבודה מברכינן עליו. ואין מברכי' על האור היוצא מן העצים ומן האבנים בי"ה אבל בשבת מברכינן הואיל ותחלת בריאתו הוא. ומנ"ל דמברכי' על האור, דכתי' ויבדל אלקים בין האור ובין החושך.
<h2>דף ק.</h2>
היה אוכל בערב שבת או בערב יום טוב מתשע שעות ולמעלה וקדש עליה היום ועסוקין בסעודתה, הילכתא פורס מפה על השולחן ומקדש. לבתר קידושא אע"ג דלא צריך ברכת המזון ברישא צריך ברכת המוציא, וגמר סעודתיה ומברך ברכת המזון. וכן להבדלה פורס מפה ומקדש וגומר סעודתיה. והוא כשהתחיל מבעוד יום אבל בספק חשיכה פסק רב אלפס דלהבדלה אין קביעות, ואוכל והולך ואחר כך מבדיל. והיכא דגמיר סעודתייה מקמי דקדיש היום ועד דמשו ידייהו קדיש יומא, לברכו ברישא ברכת המזון וליזכרו דשבת או דיומא טבא ולסבין כסא אחרינא וליקדשו עליה, דאמר מר גמרו מביאין לו כוס ראשון ואומר עליו ברכת המזון ושני אומר עליו קדוש היום [ק"א ע"א] וכן מקדש צריך לקדש במקום סעודה, דאין קידוש אלא במקום סעודה, לפי שכתוב [ישעי' נ"ח] וקראת לשבת עונג, במקום עונג שם תהא קריאה. והלכתא מי שלא קדש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו. הגהה. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין ויש לפניו קדוש וברכת המזון והבדלה מבדיל על היין ויקדש על הפת וברכת המזון בלא כוס. ע"כ.
<h2>דף קג.</h2>
והלכתא דאפוקי שבתא מבדלינן יבנ"ה. יין, בשמים. נר. הבדלה. ובמוצאי שבת לי"ט אמרינן קדוש והבדלה אחד כסא, דחדא מלתא היא. ומברך יקנה"ז. יין, קדוש. נר הבדלה. זמן. ומסיים המבדיל בין קדש לקדש. ושהחיינו. והלכתא דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. ומהו הבדלה דתפלה בי"ט. ותודיענו יי' אלוהי' כו' והיא מרגליתא דתקין רב בבבל. ובקדושה צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימה. בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך בא"י המבדיל בין קדש לקדש. והיכא דאיקלע י"ט בשבת חותם מקדש השבת ישראל והזמנים. ושליח צבור אין צריך להזכיר בחתימה י"ט כלל בליל שבת אלא מתחיל בקדוש שבת ויכלו וחותם מקדש השבת.
<h2>דף קה.</h2>
וחמרא צריך שיהא בו רביעית הלוג וישתה מלא לוגמיו, ושלא יהא פגום. זכור ושמור, זכרהו בכניסה, ושמור, המתן עד שיצא, כמו שמר את הדבר. ומבעיא ליה לאיניש לאזכורי קדושת היום בברכת המזון אע"ג דכבר אזכריה בצלותא וקדושה, דת"ר ליל שבת וי"ט יש בהן קדושה על הכוס והזכרה בברכת המזון. וחולו של מועד ור"ח אעפ"י שאין בהן קידושא על הכוס יש בהן הזכרה בברכת המזון. והיכא דשכח בשבת להזכיר בברכת המזון של שבת, אי לא אידכר עד דפתח בהטוב המטיב אומר ברוך אשר נתן שבתות למנוחה לאות ולברית בא"י מקדש השבת.
<h2>דף קה:</h2>
הגהה. שאילו מקמיה דרבי' יהודה מ"ש גבי הבדלה וקדוש דלעולם מברכין על היין תחילה ועל של ברכת המזון לבסוף. והשיב דלא דמי, דברכת המזון סילוק אכילה הוא, ולכך מברך בברכת הזן, שכבר ניזון, ולבסוף מברך על היין, דברכה טעונה כוס, ומאחר דכוס בידו צריך לברך על היין דנהנה הוא. אבל יין של קדוש והבדלה הוא תחילת המעשה ויין גורם לקדוש שיבא, עכ"ל.
<h2>דף קו.</h2>
ה"ג. דמחייבי' לקדושי ולאבדולי, דכתיב זכור ושמור, [שמות כ', דברים ה'] זכריהו על היין. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מניין, ת"ל וזכרת, סמכו לקדושיה והבדלה מן התורה. אין לי אלא שבת חג המצות מניין, ת"ל [דברים ט"ז] למען תזכור. שבועות מניין, ת"ל וזכרת כי עבד היית. סוכות מניין, דכתיב לעיל מקרא זה, העניק תעניק לו מגרנך ומיקבך וזכרת, וכתיב [דברים ט"ז] חג הסוכות תעשה לך. ואע"ג דמקדש בקדושא צריך לאזכורי בצלותא וברכת המזון, דכתיב [שמות כ', דברים ה'] זכור וזכרת. ואותם קראי דשבת ומלפי' לשאר ימים טובים, מה שבתות בתפילה ועל הכוס אף שאר ימים טובים כן.
וכך לאדלוקי שרגא דאע"ג דאיחשיך טובא צריך לברך המבדיל אבל אי צלי כבר ואבדיל בצלותא מותר בעבידתא מיד. והיכא דאיכא דוכתא דלא שכיח חמרא ואיכא בתוך התחום דוכתא דשכיח חמרא, וביממא יכול למיזל ובלילה לא יכול למיזל, ימתין ביממא וליבדיל. והיכא דקשתי חמרא בשבת ביממא ופשיט ליה דבאורתא לית ליה חמרא מבדיל מיד בלא מאורי האש אע"ג דאיכא עידנא טובא עד לילה דמתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת. ואסור למעבד עבידתא עד לילה, וכי חזי נורא מברך בורא מאורי האש. והיכא דאבדיל או קדיש ומקמי דליטעם אשתעי הדר מברך בפ"ה. והיכא דאישתלי ולא טעים כסא דקידושא או דאבדלתא ושקלו אחריני ושתי מביא כסא אחרינא ומברך בפ"ה, דאמרי' אי טעם אחרינא מלא לוגמא יצא ואי לאו לא יצא. הגהה. וכן לקדוש מקדש בערב שבת ויכולו וכד איתי' לביתיה מקדש אריפתא להוציא בני ביתו ולבתר דקדיש או דצלי של שבת אסור למעבד עבודה ה"ג.
וקדושא על הכוס מאי היא, בורא פרי הגפן. והוא נקרא קדושא רבה שהוא לעולם ראשון, כמו תרומה שהיא ראשונה.
מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד יום הרביעי. ומברך על האור במוצאי שבת מיד. ומותר לשתות מים קודם שיבדיל על הכוס, ולא לטעום מידי עד דיבדיל דאמימר בת טות. והיכא דנפקא ליה שבתיה וצריך למיעבד עבודה קודם צלויי, מיבעי ליה לברוכי בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול וכו'.
<h2>דף קו:</h2>
הגהה. ועל הפת פסק רב אלפס ורשב"ם דמקדשין ונהגו העולם כמותו. ור"ת חולק. ע"כ.
<h2>דף קז.</h2>
והיכא דלא שכיח חמרא כלל ושיכרא הוי חמר מדינה מברך ומבדיל על שיכרא. והיכא דקדיש ליה שפי' ואיתרמו ליה דלא ידיע לקדושי או לאבדולי הדר מקדש להו דהא רב אשי מקדש לאריסיה דהוה אתי מדברא. והיכא דאיקלע ט' באב במוצאי שבת מבדיל בתפילה ואינו מבדיל על הכוס עד אפוקי ט' באב, ואז לימא על הכוס בפ"ה והמבדיל, ועל נורא לא ליבריך, דאין מברכין אלא על האור ששבת.
אין מקדשין אלא על היין לומר הבא כוס של ברכה לברך. ולא אמרו דלא קבע אשיכרא, אבל קבע אשיכרא היינו משתייה, והיכא דקבע סעודתיה אשיכרא וליכא חמרא כלל כיון דקבע היינו משתייה ושפיר מבדיל עילויה. הגהה. ורבי' משה פי' מדקאמרו מבדילין בשיכרא ולא הזכיר קדוש ש"מ שאין מקדשין אלא על היין. וכן פסק רבי' שמואל בערבי פסחים, ורבי' משה מיימון. עכ"ל.
והיכא דלא שכיח חמרא מייתי עינבי יבישן דמלחלחי בגופייהו ותרי להו במיא ועיבד להו ומברך בפ"ה ומקדש, וכן הלכה. וכוס של ברכה אע"ג שלא נתן בתוכו מים מברכינן עליה כרבנן. ואין אומרין קדוש היום אלא על היין הראוי לגבי מזבח לאפוקי אם ריחו רע. הגהה. רבותינו הצרפתים אומרים דלא אתא לאפוקי הראוי לגבי מזבח אלא יין שריחו רע כדברי הה"ג. ולא לאפוקי יין שנתן לתוכו דבש או שאר משקין. ואמ' פרק המוכר פירות סוחט אדם אשכול ענבים ואומ' עליו קדוש היום ואפע"י שאינו ראוי למזבח. ורבי' יצחק פסק דיין מבושל או שנתן לתוכו דבש ובשמים דמברכינן עליו. וכן פסק ר"ת ויש לסמוך על זה. ע"כ.
<h2>דף קיז:</h2>
והלכה דבשבתא בין בקדושא בין בצלותא מסיים מקדש השבת. וביומא טבא מסיים מקדש ישראל והזמנים.
